סיכום מאמר – ראשית החיים עלי אדמות

(מעובד ממאמר מאת Scientific American Israel דצ' 09 – ינ' 010 כרך 8 גיליון 2)

מאמר נפלא זה מהווה גם כן המשך ישיר לפוסט שלי על האביוגנזה. תכליתו המרכזית של המאמר היא הדיון והצגת המחקר בסוגיית המעבר בין החומר הדומם לחומר החיי, ובמישורים שנכללים בסוגיה: הכימיה הקדם-ביוטית, המולקולות המשכפלות, המבנים התאיים הראשוניים ותכונות החיים שלהם ועוד. המאמר הבא יעסוק בראשית התודעה.

מושגי מפתח:

• מדענים מצאו דרך שבה המולקולה הגנטית רנ"א הייתה יכולה להיווצר מהחומר הדומם שבכדור-הארץ הקדום.
• מחקרים אחרים מאששים את ההשערה שהתאים הפרימיטיביים שהכילו מולקולות דמויות רנ"א יכלו להתארגן באופן ספונטני, להתרבות, להתפתח וליצור את החיים.
• מדענים חותרים כיום ליצירת האורגניזם המלאכותי הראשון שיוכל לשכפל עצמו במעבדה. למעשה, הם מנסים ליצור חיים מחדש, בכדי להבין כיצר נוצרו מלכתחילה.

__________________________________________________________________________________

הקדמה

בכל תא חי רוחשות המוני מכונות מולקולאריות שיעוררו את קנאתם של אנשי הננו-טכנולוגיה.  מדביקות ומעתיקות מולקולות הקשורות בתורשה, מסיעות חומרי מזון, מעבירות מסרים מכאניים, כימיים וחשמליים והרשימה ארוכה. קשה לדמיין כיצד יכלו להיווצר באופן ספונטני, מחומר דומם על כדור הארץ הקדום לפני כ-3.7 מיליארד שנה. ב-1950, קבוצת ניסויים חלוציים הראו כי חומצות אמינו, אבני הבניין לחלבונים, נוצרות בקלות בתנאים מסוימים מחומרים מורכבים פחות. הדרך מפה לחלבונים עוד ארוכה, אך זוהי התחלה. התהליך היווצרות החלבונים משתתפים אנזימים – שהם חלבונים בעצמם. הדבר נראה פרדוקסאלי  – יש צורך בחלבונים כדי ליצור חלבונים? אם כך כיצד נוצרו החלבונים הראשונים? מצד אחד, הפרדוקס היה נעלם אם לאורגניזמים הראשונים לא היה צורך בחלבונים כלל. מניסויים שנערכו לאחרונה נמצא כי מולקולות רנ"א יכולות להיווצר באופן ספונטני, וייתכן כי רחשו את היכולת להעתיק את עצמן ולהתרבות ללא חלבונים.  ייתכן כי צורות החיים הראשונות היו בועיות מוקפות קרום שומני, שהכילו בתוכן מים בהם הומסו מולקולות גנטיות שהתרבו בעצמן. מוטציות אקראיות אפשרו להן 'להסתגל' לסביבתם, להתחרות, ואט אט להפוך לצורות החיים המוכרות לנו כיום. ייתכן כי לעולם לא נבין בדיוק את הנסיבות המדויקות בהם נוצרו, אך האתגר הסופי – יצירת אורגניזם מלאכותי – אם יצליח, הדבר יספר לנו הבנה ענקית לגבי כיצד יכלו החיים להיווצר, מה הסבירות לקיומם בעולמות אחרים ובעיקר – מה הם חיים.

__________________________________________________________________________________

צריך להתחיל במקום כלשהו

הידעת? במאי 2009 נפתרה השאלה שהטרידה מדענים בתחום הכימיה הקדם-ביוטית זה זמן רב, כשהוכיחו כי נוקליאוטידים יכולים להיווצר כתוצאה מתגובות כימיות ספונטניות באוניברסיטת מנצ'סטר, על ידי ג'ון סתרלנד ואנשי צוותו.

כיצד נוצר החומר הגנטי ממולקולות פשוטות יותר? אנו מסיקים כי הרנ"א קדם ל-DNA, כיום תא בן ימינו מעתיק את המידע הטמון בדנ"א ל-RNA ואז משתמש ב-RNA כתבנית ליצירת החלבון.  הייתכן שהשלב האחרון היה קיים בעבר לבדו? אחר כך אולי הופיע הדנ"א כדרך אחסון קבועה יותר בזכות יציבותו הכימית. רנ"א יכול לתפקד גם כן כאנזים, אז הוא נקרא ריבוזים. ריבוזים הם למעשה הוכחה 'מאובנת' לעולם הרנ"א הקדום, שכן הריבוזום הוא הכלאה בין רנ"א לחלבון, והרנ"א מחזיק בתפקיד הזרז בריבוזום. לכן הושקעו מאמצים בניסיון להבין את ראשית הרנ"א.  החומר הגנטי מורכב מאבני הבניין בשם נוקליאוטידים. הם מכילים שלושה מרכיבים שונים – סוכר, פוספאט ובסיס חנקני.  הם מהווים למעשה את הא-ב הגנטי.

1. בסיסי החנקן יכולים להיווצר באופן ספונטני, בסדרת שלבים, מציאניד אצטילן ומים.  כל אלו מולקולות פשוטות שהיו מצויות, ללא ספק, בתערובת הכימיקלים הקדומה בכדור הארץ.
2. גם סוכרים נוצרים בקלות מחומרי מוצא פשוטים. חימום תמיסה בסיסית של פורמלדהיד, שכנראה היה בכדור הארץ הצעיר, יוצר תערובת של סוגי סוכר רבים. הבעיה היא להשיג את הסוכר ה-'נכון' ליצירת הנוקלואטיד, במקרה של הדנ"א, ריבוז. הריבוז לא יציב, אם כך כיצד נהיה נפוץ בכדור הארץ על מנת לבנות את הנוקליאוטידים כשהוא מתפרק גם בתמיסה בעלת בסיסיות נמוכה?  ובכן, חוקרים מצאו דרכים שבהם הוא יכול להיות מיוצב וכך להיות נפוץ.
3. תעלומה נוספת היא רכיב הפוספאט. זרחן, היסוד המרכזי בפוספאט, נפוץ בקליפת כדור הארץ, אך לרוב מופיע במינרלים שאינם מתמוססים במים, כך שלא ברור איך הגיע הפוספאט לתערובת החומרים שקדמה לחיים. אפשרות שהועלתה היא המינרל שרייברסיט, הנפוץ במטאורים ואשר משחרר רכיבים זרחניים כאשר מתפרק במים. בנוסף, הזרחן אשר הוא משחרר מסיס הרבה יותר טוב במים מפוספאט ומגיב יותר טוב עם תרכובות אורגניות (המכילות פחמן).

__________________________________________________________________________________

צריך להרכיב

נניח שכבר יש לנו את קווי המתאר לקבלת בסיסים חנקניים, סוכר ופוספאט. הצעד הבא – לחבר ביניהם. אך זה בדיוק השלב הבעייתי. ערבוב חומרי המוצא במים אינו מוביל להיווצרותם הספונטנית של נוקליאוטידים. יש לספק אנרגיה כדי לקשור את המולקולות, על ידי הוספה, למשל, של תרכובת עתירת אנרגיה. באביב 2009 נתגלתה דרך עקיפה ליצירת נוקליאוטידים. הגישה נסמכת על החומרים ההתחלתיים הפשוטים שתיארנו קודם לכן, כמו נגזרות של ציאניד, אצטילן ופורמלדהיד.  במקום ליצור בסיס חנקני וריבוז בנפרד ולנסות לחבר ביניהם, ערבבו הצוות את חומרי המוצא כולם עם פוספאט, מערכת תגובות סמוכה שבה פוספאט מככב כזרז בכמה שלבים הביאו ליצירת מולקולה קטנה אותה אפשר לראות כחלק ממולקולת הסוכר המחובר לבסיס החנקני.  אחד ממאפייניה של המולקולה הקטנה והיציבה הזאת היא שהיא נדיפה. משמע היא יכלה להצטבר במקום אחר בדרגת ניקיון גבוה יותר, כשהיא הולכת עם המים המתאדים. שם היא נצברת במעין מאגר שבו יכולות להתרחש תגובות כימיות נוספות שיצרו את הסוכר השלם המחובר לבסיס החנקני. התהליך אלגנטי, אך אין הוא מייצר רק את הנוקליאוטידים הנכונים. למרבה הפליאה, חשיפת התערובת לקרינת UV הורסת רק את הנוקליאוטידים השגויים ומשאירה רק את הנכונים. התוצאה הסופית היא נתיב חלק ליצירת נוקליאוטידים מסוג C ו-U. נוצר כעת רק למצוא את הנתיב למציאת A ו-G, כך שיש עוד אתגרים, אך יש גם בסיס לא רע בכלל להסברת ההיווצרות של מולקולה סבוכה כמו רנ"א בכדור הארץ הקדום בצורה ספונטנית.

כעת השלב האחרון בהיווצרות מולקולת ה-RNA הוא פילמור: רכיב הסוכר מנוקליאוטיד אחד יוצר קשר כימי עם הפוספאט של משנהו, ואנו מקבלים שרשרת נוקלטואידים.  קשרים אלו דורשים אנרגיה להיווצרותם, מדענים שהוסיפו כימיקלים שונים לתמיסה המכילה גרסאות פעילות יותר של נוקליאוטידים הצליחו ליצור שרשראות רנ"א קצרות. בסוף שנות ה-90 הראו כי מינרלים המצויים בחרסית משפרים את התהליך. יכולתם הטבעית של המינרלים האלה לחבר בין נוקליאוטידים מקרבת בין מולקולות פעילות ומקלה על היווצרות הקשרים. הדבר מחזק כי ראשית החיים הייתה על משטחים מינרליים. התחלנו עם טריליוני רצפי רנ"א אקראיים, ברחנו באלה שהיה ביכולתם לשמש כזרז ושכפלנו אותם.  בכל מחזור בחלקם היו מוטציות שונות ששיפרו את יעילותם. שוב, בודדנו את המשופרים והשתמשנו בהם. בעזרת אבולוציה מונחית שכזאת הצלחנו ליצור ריבוזימים המסוגלים לזרז את העתקתם של גדילי רנ"א אחרים. לאחרונה, זכה עקרון השכפול העצמי של ה-RBA לאישוש נוסף. טרייסי לינקולן לג'רלד ג'ויס פיתחו שני ריבוזימים של רנ"א שיכלו לשכפל זהה את משנהו על ידי חיבור שני גדילי רנ"א קצרים יותר.  אמנם פיסות ה-RNA הארוכות הוכנו מלאכותית ולא ספונטנית, אך עדיין מתוצאות הניסוי עולה כי רנ"א הוא זרז המסוגל לזרז את שכפולו.  כיום חוקרים את הדרכים הכימיות לשכפול ללא סיוע זרז.

__________________________________________________________________________________

עניין של גבול

נניח כי הצלחנו להשלים את הפערים בהבנת הכימיה של ראשית החיים (קפצנו לעתיד), נוכל להתחיל לתהות כיצד הגיבו המולקולות זו עם זו ליצירת מבנה דמוי תא. הממברנה העוטפת כל תא עשויה משכפה שומנית כפולה. היא דואגת לתא כמחסום ושומרת שכל חלקי התא יישארו זה לצד זה. חלבונים מתוחכמים על פניה משמשים כמשאבות ואחרים מסייעים בבנייה ותיקון הממברנה. כיצד תא קדמוני חסר מכונות חלבונים שכאלו יכול היה לבצע מטלות שכאלה? ממברנות פרימיטיביות היו עשויות מחומצות שומן, מולקולות פשוטות יותר. בשנות ה-70 המאוחרות הראו כי ממברנות של חומצות שומן אכן מסוגלות להתארגן באופן עצמאי. אך נראה כי הן מהוות מחסום בלתי חדיר לנוקליאוטידים וחומרי מזון. אולם, נוקליאוטידים יכולים להחליק בקלות דרך הממברנה, כל עוד הממברנה והנוקליאוטידים פרימיטיביים ופשוטים מאשר אלו שבתא המודרני. הממצאים אפשרו להכין מודל ליכולת תא האב להעתיק מידע גנטי בעזרת חומרי המזון מסביבו, הכנת בועיות העשויות ממברנת חומצת שומן וכליאת פיסת רנ"א קצרה בתוכן. הבועיות נחשפות נוקליאוטידים פעילים מבחינה כימית החוצים את הממברנה באופן ספונטני, וברגע שהגיעו לפנים תא המודל מסתדרים על גדיל הדנ"א ומגיבים ליצירת הגדיל השלם. הניסוי אישש את ההשערות שאף כי תאי האב הראשונים הכילו רק רנ"א או משהו דומה, היה ביכולתם לשכפל את המידע הגנטי שלהם ללא אנזימים.

__________________________________________________________________________________

ויבדל אלוהים בין תא לתא

תאי מודל, שהכינו רנ"א או חומר דומה, התנפחו בשל האפקט האוסמוטי של מים שניסו להיכנס לתא כדי להשוות את הריכוזים בתוך התא ומחוצה לו. הדבר הפעיל מתח על הממברנות של הווסיקולות (בועיות) שהתנפחו, ומתח זה הניע את צמיחתן. זאת משום שהוספת מולקולות מרפה את המתח שהממברנה חשה ומפחיתה את האנרגיה במערכת. וסיקולות נפוחות גדלו למעשה על ידי גנבה של חומצות שומן משכנותיהן, שהתכווצו. השנה חקר סטודנט מחקר במעבדתנו את צמיחתם של תאי מודל לאחר שסיפק להם חומצות שומן חדשות, ולתדהמתנו, הווסיקולות, שהיו כדוריות בתחילה, לא גדלו באופן אחיד אלא שלחו תחילה חוט דקיק שבמשך חצי השעה הבאה התארך והתעבה, כך שלבסוף הפכה הווסיקולה לצינורית ארוכה ודרכה. המבנה היה בלתי יציב, וערבוב עדין גרם לווסיקולה להתחלק לכמה תאי אב קטנים שחזרו על התהליך. מכאן שאם קיימות אבני הבניין המתאימות, היוצרות תא אב אינה מסובכת כל כך:

1. הממברנה מתארגנת מעצמה.
2. הפולימרים הגנטיים מסתדרים מעצמם ואפשר לחבר בין שני המרכיבים האלה במגוון דרכים, כמו לדוגמא, אם הממברנות נוצרות מסביב לפולימרים קיימים.
3. שקיות המים עם הרנ"א הנוצרות יגדלו אף הן ויספחו מולקולות חדשות לתוכן, יתחרו על חומרי מזון ויתחלקו.
4. אמנם, כדי לחיות באמת עליהן להתרבות ולהתפתח. כדי לעשות זאת, עליהן להפריד בין שני גדילי הרנ"א, כך שכלל גדיל יחיד יוכל לשמש כתבנית לגדיל כפול חדש שיועבר הלאה.
5. התהליך הזה לא התחיל מעצמו אך הוא יכול להתחיל עם קצת עזרה – פעילות געשית על כדור הארץ הקר. סביר להניח כי הפרש הטמפרטורות גרם לזרמים במים, כך שתאי האב שבמים נחשפו מידי פעם לפרץ חום בהתקרבם לסלע חם, אך התקררו שוב כמעט מיד כשהמים התערבבו עם שאר מי השלולית הקרבה. פרץ החום יכול היה לגרום לדו-גדיל להיפרד לשני גדילים, ואז ליצור גדילים כפולים חדשים כשהתא חוזר לאזור הקר.
6. חלק מרצפי הרנ"א החלו לעבור מוטציות ולהפוך לריבוזימים שכבר היו מסוגלים להעתיק רנ"א ללא כל עזרה מבחוץ.

סוף דבר

קל לדמיין כיצד המשיך להתפתח מכאן ריבוזימים חדשים שאפשרו לתא לייצר חומרי מזון בתוך התא מחומרי מזון פשוטים יותר ולאט לאט ליצור מטבוליזם, ואולי לאחר מכן הוסיפו האורגניזמים ייצור חלבונים לרשימת התעלולים הכימיים. ייתכן כי החלבונים, ברבגוניותם המופלאה, השתלטו אז על תפקידו של הרנ"א וסייעו לשכפול המידע הגנטי ולמטבוליזם, ואולי לאחר מכן למדו האורגניזמים לייצר דנ"א,  נשא המידע הגנטי העמיד יותר. ברגע זה הפך העולם מעולם של רנ"א לעולם של דנ"א, והחיים כפי שאנו מכירים אותם החלו.

דעה אישית:

אחד מהמאמרים, אם לא הכי טוב, שיצא לי לקרוא על בריאה ספונטנית, אביוגנזה. אני מסכים שיש בו חלקים מעט יותר מסובכים להבנה (ככל הנראה אלו אשר נוגעים לכימיה) ואכן עדיין ישנם חלקים נרחבים הלוקים בערפול, ולמרות ההסברים לא נראים כה אלגנטיים ומובנים. אני בטוח שגם המדענים חושבים כך, ולא סתם הם משקיעים את מיטב כוח האדם והמשאבים בכדי להפיג את הערפל ולחשוף עוד חלקים מהפאזל, שכפי שאתם כבר רואים נחשף בצורה משמעותית ומרתקת. המאמר מביא השערות מודרניות ומציג את העבודה העכשווית של המדענים בתחום שעוסקים בו בלי הפסקה בכדי להשלים אינספור חורים ולמצוא את הנתיב האלגנטי שמראה כיצד החומר הדומם שעל כדור הארץ הקדום יכול היה באופן ספונטני להתארגן לכדי יצירת מבנים דמויי-תאים, המהווים את הקדם-חיים. מהם התחילו החיים לפרוח, לאט לאט, בתהליך שאין יתואר כמה הוא מורכב, אך הקסם והיופי הבלתי נתפס בו – כה מורכב, כה מסובך ומחוכם, ועם זאת – ספונטני וטבעי.

 

Why Evolution Is True

במאמץ לקדם את המודעות להתקדמות המדע, ובעיקר באבולוציה, ריצ'ארד דוקינס – אולי מבין האתאיסטים המפורסמים בעולם – הוציא לאחרונה את ספרו האחרון The Greatest Show On Earth וג'רי קוין הוציא את Why Evolution Is True - שניהם, כפי שניחשתם כבר, בעלי אותו נושא: הצגת ההוכחות של תיאוריית האבולוציה. הפוסט הזה יעסוק בסרטון הזה, הרצאה של ג'רי קוין על הספר שלו ועל ההוכחות לאבולוציה. אני אתמצת את הסרטון ואת התכנים שבו. אני אישית גם כן חסיד של תורת האבולוציה והאביוגנזה – הן פשוט מסבירות בצורה מרהיבה את התפתחות החיים על גבי כדור הארץ. עם זאת, אני חייב לציין משהו חשוב – למרות שנוטים לקשר פוסטים\דיונים\כל דבר כמעט באבולוציה מייד לענייני אתאיזם, אין זו המטרה של הפוסט, או לפחות לא העיקרית. הדיון הפוסט יהיה בעיקר מדעי. את הדיון התיאולוגי אני אעשה בפוסט נפרד. בכל מקרה,  אני אשתדל להיות יסודי ככל האפשר בפוסט הזה, בעיקר עבור אותם אנשים ששוללים את האבולוציה לחלוטין, מכף רגל ועד ראש, ויש לא מעט בכלל.

מדוע האבולוציה נכונה – ג'רי קוין (הרצאה)

תחילה עלינו להבין, למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים 'נכון' מבחינה מדעית? אנו לא אומרים נכון מעל לכל ספק במובן אבסולוטי, אלא נכון במובן הנחה – אנו מניחים שטענה A נכונה מכיוון שיש כל כך הרבה הוכחות לגביה שזה יהיה כמעט אבסורדי לשלול אותה. (זה קצת מזכיר את הדיון הפילוסופי האם יש בכלל משהו שהוא אבסולוטי ומוחלט, שאין עליו כלל עוררין.) דוגמא לנכונות מדעית:

הטענה שאטומים קיימים (יש כאלו אשר שוללים את הטענה, תאמינו או לא. למרות זאת, היא עדיין נחשבת כנכונה מדעית.)

אבולוציה נקראת תיאוריה, אמנם היא לא בדיוק תיאוריה. היא תיאוריה מדעית.  היא התחילה כתיאוריה שניסתה להסביר דבר מה, ועם הזמן התגלו הוכחות שתמכו בה. כדי להבין בצורה יותר ברורה את ההבדל בין תיאוריה ותיאוריה מדעית, אני ממליץ את הערך הבא, ועוד ערך. הנה גם כן ההגדרה לתיאוריה, השוו זאת לערך 'תיאוריה מדעית' שהבאתי.

תיאוריה

(נ') תורה, הלכה, סברה, הנחה, השערה, שיטה, דעה, השקפה, תפיסה, הסבר לתופעה, דרך מחשבה; החלק העיוני, הרעיון שמאחורי נושא; קביעה שלא הוכחה, הנחה משוערת, דבר שאינו מעשי, דבר לא מבוסס.

כעת, לאחר שהבנו מה זה 'נכון' מבחינה מדעית ומה המשמעות של תיאוריית האבולוציה כתיאוריה מדעית ולא סתם תיאוריה, נמשיך קצת בהבנה של תיאוריית האבולוציה:

האבולוציה מתארת שינוי באוכלוסיות אורגניזמים (שמים דגש על השינוי הגנטי).  זה קורה, ואין על כך עוררין. השינוי הזה הוא לרוב הדרגתי (קנה מידה של עשרות ומאות מיליוני שנים). מינים חדשים נוצרים במהלך השנים, מינים מתחלקים לכמה או יותר וכו'. עכשיו – כשיש לך תהליך של התחלקות ושינוי במינים אתה מסתכל אחורה ורואה שיש אב-קדמון משותף. לכל המינים יש אותו אב-קדמון משותף. מרבית השינויים האבוליציוניים נגרמים כתוצאה של ברירה טבעית, תהליך אשר גורם להסתגלות (מה שגם גורם לאשלייה של תכנון) או כפי שנהוג לקרוא לזה 'השרדות המתאימים'. כעת נעבור לחלק שמדבר על ההוכחות של האבולוציה.

אבולוציה היא תיאוריה מדעית שעלפיה ניתן לעשות ניבויים. דהיינו – אם החיים התחילו בעבר הקדום של כדור הארץ, והתפתחו על פי האבולוציה, מה אנו אמורים לראות על פי תיאוריית האבולוציה:

• עקבות החיים הראשוניים על כדור הארץ מראות שהם היו פשוטים. (ניבוי פשוט)

לפני כ-3.4 ביליון שנים אנו יודעים שהיו צרות חיים פשוטות, בקטריות למשל. (בנוגע לכך, מספרי קישורים מומלצים – 1 , 2 למקרה שתשאלו האם באמת יש עדויות לאותם בקטריות.) ובמרוצת השנים רואים בבירור על פי מאובנים רבים (אני אתעצל ולא אביא קישורים, אלא אמליץ לכם על גוגל לעוד מידע) שככל שמתקדמים בזמן, המורכבות של האורגניזמים גדלה.

• האורגניזמים משתנים בצורה הדרגתית במשך הזמן (כך הם גם הופכים למורכבים יותר)

לפיכך אנו אמורים לראות דוגמאות לכך בתיעודי המאובנים. למי שמעוניין בדוגמא שהוא מביא בסרטון של סוג מסוים של בקטריה, diatom rhizosolenia. מי שמעוניין בדוגמא של אורגניזם קצת יותר מורכב, אולי יסתפק בדוגמה של הסוס.

• כל היצורים חולקים אב-קדמון משותף. לפיכך אנו אמורים לראות צורות מעבר שמחברות בין קבוצה מודרנית לאבותיהם הקדומים יותר.

הדוגמא שמובאת פה היא של הציפורים ווהזוחלים. ובכן, זה נושא קצת בעייתי. תחשבו שחלק גדול מהמינים לא ניתן למצוא במאובנים, ושלא תמיד נוכל למצוא תיעוד לאב קדמון שממנו יצאו שני מינים שונים. זה לא סביר. אמנם – ניתן לראות צורות מעבר שמראות תכונות של ציפורים והן של זוחלים. Feathered Dinasour – דוגמא אחת לכך. הוא גם כן נמצא מתאים מבחינת תקופה – הוא משתייך לזמן שאחרי שהדינוזאורים נכחדו, אך לפני שהתחילו הציפורים להופיע.

בנוסף, הוא מראה גם דוגמאות של תופעה שמוסברת על ידי תיאוריית האבולוציה. הדולפין, למשל, הוא חיה בעלת 2 גפיים. אמנם, עובר דולפין מתחיל לפתח גפיים אחוריות, ואז מאבד אותם. מדוע? למעשה, זאת הוכחה לכך שהדולפינים התפתחו מחיות יבשה. ניתן לקרוא עוד על האבולוציה של הדולפין בקישור הבא. (פה הוא גם מתחיל אנשים אשר דובקים בתכנון תבוני בנוגע לגפיים המיותרות של הדולפין, שעבורם זה כביכול לא הגיוני, אך לא נכנס לזה כעת.) הוא מביא עוד כמה דוגמאות, אך אני מניח שהנקודה כבר הובהרה ואין צורך להביא אותן.

כעת הוא עובר לנושא הגנים השבורים – יש לנו את כל הכלים ליצור ויטמין C, אך בכלל גן אחד פגום אנו לא מסוגלים לעשות זאת. גם פה הוא מתקיל את הדובקים בתכנון תבוני ושואל כיצד זה הגיוני עבורם. עבור האבולוציה זה בהחלט הגיוני. יש בנו פגמים, זה ידוע. גם התוסתפן הוא חסר שימוש עבורנו, שריד מהאבות הקדומים שלנו, הקופים, כך סבור.

• ברירה טבעית היא מנגנון מרכזי באבולוציה, לפיכך אנו אמורים לראות דוגמאות של ברירת טבעית בפעולה בטבע.

זה חלק קצת בעייתי, שכן ברירה טבעית מתרחשת בצורה איטית מאוד. עם זאת, נמצאו לא מעט דוגמאות – למעלה מ-300. למי שמעוניין, הדוגמאות מאוגדות בספר בשם Natrual Selection In The Wild. (גוגלבוקס)

נסכם לבינתיים את ההוכחות לאבולוציה במישורים שונים -

1. בתיעודי מאובנים  2. שרידי איברים 3. ' תכנון' לקוי  4. ברירה טבעית בזמן אמת.

דברים שעלולים להפריך את האבולוציה (החלק היותר מעניין, לרוב)

1. מאובנים בתקופות לא נכונות. (לדוגמא יונקים בתקופת דבון)

2. חוסר בוריאציות גנטיות במינים.

3. הסתגלות שלא יכלה להתרחש בתהליך מדורג.

יש עוד, אבל אלה עיקריים. כמובן שתמיד מחפשים ומבקרים את האבולוציה מסיבות שכולנו מבינים, ולכן כנראה נדע אם יהיו ממצאים שמפריכים או לפחות מאתגרים את האבולוציה (כבר היו הרבה מקרים כאלו. יש להבין שהמדע ממשיך להתפתח בכל עת, ושלפעמים לוקח זמן לענות על שאלות, לכן לא צריך להספיד את האבולוציה גם אם נמצא משהו שמתקיל אותה. לא סתם כתבתי דברים שעלולים להפריך את האבולוציה.)

עכשיו שאלה אחרת- מדוע, אם יש כל כך הרבה הוכחות לאבולוציה, כל כך הרבה מתנגדים לה, גם במדינות מתקדמות מאוד מבחינה מדעית וטכנולוגית?  התשובה הברורה היא בגלל שהיא מתקילה את האמונה הדתית של האנשים. ניתן לראות יחס  ברור בסטטיסטיקה – ככל שיותר מאמינים באל פחות מאמינים באבולוציה ולהפך, אם כי כבר נתקלתי בהרבה מאוד אנשים שמשלבים בצורה מאוד מנומקת את האבולוציה עם האמונה שלהם, ואני מעודד את זה הרבה יותר משלילה מוחלטת, שכן שלילה מוחלטת זה כמו עצימת עיניים, סתימת האוזניים ושירת 'להלהלה' בדיוק כפי שעשינו בגיל 4. חיפוש האמת צריך, בין היתר, גם לערב ביקורת על מה שאתה מאמין בו. זה בלתי נמנע.

כעת אני אגע בדעה אישית לגבי ג'רי קוין והתגובה שלו לסוגיה שהצגתי כאן. הוא אמר, בין אם בצחוק ובין או לא (ככל הנראה לא בצחוק) שיש להפטר מהדת בכדי לגרום לאנשים להאמין באבולוציה, שכן הם שוללים גם עובדות לנוכח אמונתם. אני רואה זאת בעין לא טובה, מהסיבה הפשוטה שיש פה ערבוב של דברים שלא לצורך. סירוב קבלת עובדות מדעיות מוצקות לנוכח הסתירה שנוצרת עם אמונתם היא תופעה שלא תיפטר על ידי סילוק הדת מהעולם. אנשים כאלו מסרבים מתוך פחד. הם מפחדים לאבד את אמונתם, ולכן הם מסרבים לקבל כל דבר שעלול לגרום לכך. בנוסף, יש אנשים שעושים זאת מקנאות דתית (וזה קורה עם גם קנאות אידיאולוגית). הם מוכנים להגן על הרעיון שלהם עד כדי אמונה עיוורת לחלוטין. קראו לזה בורות, אך זה המצב. על מנת לפתור את המצב, אין עלינו לפעול במלחמת חורמה כנגד הדת או האידיאולוגיה אשר אנשים נדבקים אליה, אלא לפעול למען מציאת הסיבה העמוקה שבגינה האדם מסרב לקבל גם את העובדות המוצקות ביותר. זה משתנה מאדם לאדם. זה נעשה באמצעות דיונים והסברה, לא בתקיפה חסרת פרופורציות, כפי שנרמזת, לדעתי, בדבריו של ג'רי. אני חושש שיש אי-הבנה בנושא לסוגיה התיאולוגית – זאת איננה מלחמה. כולנו בני אדם, כולנו שואפים לאמת. אנו לא  צריכים להלחם אחד בשני, אלא לשתף פעולה פעולה בכדי להשיג את האמת.  יש פה הבדל מהותי בין לתקוף ולכפות דבר מה על אדם ובין להציע לו זאת בצורה משכנעת מאוד, מתוך כוונה טובה ודאגה שלא ילך בעיוורון אחר הבדיה. הבדל פשוט אך חשוב בגישה שבה אנו פונים לאנשים אשר אוטמים את ראשם לכל דבר אחר מאיים על אמונתם. אגב, יש מספיק מאמינים ואנשי דת שמקבלים את המדע ועדיין מאמינים. הם משלבים (או לפחות משתדלים מאוד) את האמונה שלהם והמדע יחדיו, בטענה שאין הם סותרים. אדון על זה בהרחבה יתרה בפוסט נפרד.

כמה דברים שיש לי להגיד על ההרצאה של ג'רי קוין –

קודם כל, היא מלאת דוגמאות, מאוד יסודית. אמנם אני לא כל כך מתחבר לאופן הנאום שלו משום מה, אבל אולי זה רק אני. בכל מקרה, חבל שוא לא הזכיר קצת לפחות את האביוגנזה כשהילד שאל אותו את השאלה לגבי המעבר מהדומם לחי. זה התחום שהרבה יותר מעניין אותי אישית. את רוב מה שהוא אמר ידעתי, פרט לדוגמאות. הוא גם הרחיב לי קצת פה ושם. הוא הרצא סך הכל 40 דקות בערך, פחות או יותר, כך שלא מפתיע שהוא לא הספיק לדבר קצת יותר בהרחבה על חלק מהדברים שדווקא רציתי שירחיב עליהם, אבל לא נורא. למי שלא יודע, אביוגנזה היא 'הבריאה מן הדומם', בריאה ספונטנית למעשה. היא מתארת התפתחות חיים ממולקולות אורגניות. מדובר פה ברמת המולקולות, לפני התא הראשון. זה תחום נפרד מהאבולוציה, שמתארת את התפתחות האורגניזמים ולא את תחילת החיים.   אשתדל לארחיב על נושא זה בפוסט אחר.