ממריצים את המוח

(מעובד ממאמר מאת Scientific American Israel פב' 010 – מרץ 010 כרך 8 גיליון 3)

מושגי מפתח:

• סטודנטים ומנהלים בולעים סמים מעוררים בכדי לשפר תפקוד מנטאלי, למרות שהתרכובות מעולם לא אושרו לתכלית זו.
• אתיקאים ומדעני מוח העלו את האפשרות להתיר שימוש בסמים אלו לשם שיפור קוגניטיבי באנשים בריאים.
• לא ברור אם תרופה שמשפיעה על התפקוד המנטאלי תהיה בטוחה ויעילה לצריכה.

__________________________________________________________________________________

הקדמה

הרעיון של העצמת התפקודים השכליים על ידי בליעת גלולה המשפרת את הקשב, את הריכוז ואת התכנון – יסודות הקוגניציה – איננו עוד רק פנטזיה של עתידנים. החיפוש אחר חומרים משפרי קוגניציה ניכרת בכתבות חדשות המדווחות בהתלהבות על פיתוח של חומרים המכונים 'סמים חכמים'. מאיצים עצביים, חומרים נואוטרופיים, או אפילו ויאגרה למוח. ישנם וויכוחים רבים בנושא השבחת המוח אשר מחזקים את התחושה שגלולות לשיפור קוגניטיבי יהיו, בבוא היום, זמינות לכולם. במאמרים אקדמאיים כבר עלתה השאלה האם סמים משפרי קוגניציה כבר העניקו לסטודנטים יתרון לא הוגן בבחינות כניסה, או אם מעסיקים ידרשו מעובדיהם ליטול גלולות שכאלו בכדי לעמוד בלוח זמנים. יחד עם זאת, יש המביעים ספקות אם סמים כאלו, אשר מתערבים בתפקודי מוח בסיסיים, אכן מסייעים לסטודנטים להצליח בבחינות והאם הם יהיו אי פעם מספיק בטוחים בכדי להניחם על המדף לצד תרופות ללא מרשם רופא. כל השאלות הללו נמצאות במרכזם של דיונים כיום בין מדעני מוח, רופאים ופילוסופים של האתיקה.

__________________________________________________________________________________

דיסוננס אתי

סקרים רבים כבר הראו שברחבי העולם רבים משתמשים בסמים מעוררים ותרופות שונות בכדי לשפר את תפקודם השכלי. לרוב, אנשים משיגים את התרופות באינטרנט, או רופאים שמותר להם לרשום תרופה המאושרת לתכלית מסוימת.  בהנחה שתרופות אלו אכן משפרות באופן ממשי את הפעילות ויעילות יותר מתרופות הדמה, רבים טוענים שעל האתיקאים לשקול את ההשכלות האפשריות של הפופולאריות של תרופות אלו. ב-2002 נוסד המוסד 'נוירו-אתיקה', שתכליתו, בחלקה, לדון בשאלות המוסריות והחברתיות הנובעות משימוש בתרופות ובהתקנים משפרי קוגניציה. מאמר שפורסם ב-Nature על ידי מספר חוקרים ואתיקאים מעלה את הסברה שבעתיד תרופות שכאלו יוצעו לקהל הרחב, וזאת בלבד שימצאו בטוחות מספיק לשימוש. הם הקבילו את השימוש התרופתי ל-"חינוך, הרגלי בריאות טובים ולטכנולוגיית המידע – דרכים שבהם המין האנושי מנסה לשפר את עצמו." חוקרים ואתיקאים אחרים שאלו אם יהיה אפשר אי פעם לוודא את בטיחותן של תרופות שכאלו.  חוקר באוניברסיטת קליפורניה, שהיה מעורב במחקרים קליניים על אדרל ומודפיניל ל-ADHD אומר כי איננו מבינים את הסכנות הטמונות בהנגשת התרופות האלו לציבור הרחב. לטענתו, יהיו גם מי שיראו את תפקודם מדרדר, ויהיו כאלו שיתמכרו. מדענים אחרים טוענים שאין צורך לדאגה, מכיוון שאין דבר שכזה תרופות 'משפרות קוגניציה'. על פי השקפה זו, המערכת המורכבת של איתותים כימיים, אנזימים וחלבונים החוברים יחד כדי לבנות זיכרון מצויה באיזון מבוקר היטב ועמיד בפני שינויים, אלא אם כן שובש על ידי מחלה. בדעיכת תהליכי החשיבה אפשר אולי לטפל באמצעות פיצוי על אובדן כימיקלים חשובים, אז גם מוצדק להסתכן בתופעות לוואי לא רצויות. אך שיבוש האיזון העדין באדם הבריא עלולה להוביל לתופעות לוואי לא צפויות, כגון קיבולת מופחתת לזיכרון לטווח קצר.  יש אשר אפילו מבקרים את עצם הוויכוח, בטענה ש-"חלק נכבד מהוויכוח על השבחת האדם סובל מציפיות מנופחות וממהומה תקשורתית."

__________________________________________________________________________________

עליות וירידות

ב-1929 התחיל הכימאי גורדון אלס את השימוש באמפטאמין. צורות שונות שם הס ניתנו לחיילים בשני צדי המתרס במלחמת העולם השנייה, כדי לשמור על ערנותם ולעודד אומץ. המדענים ביקשו עד מהרה לברר האם ההשפעות היו אמיתיות.משתמשים בסם דירגו את יכולתם ותפקודם כגבוהה מאוד, ולעומת זאת התוצאות שלהם לא היו טובות בהרבה משל אנשים אשר קיבלו קפאין. ב-1956 הופיע המתילפנידט, קרוב משפחה של האמפטמינים, כחומר מעורר מתון ועדין יותר לכאורה. השפעותיו הביוכימיות והפסיכולוגיות היו דומות. באמצע שנות ה-90 הגיע שימוש במתילפנידט לטיפול ב-ADHD, אשר הניע את החוקרים לפח שיטות חדשניות להדמיית המוח ומבדקים בכדי לבחון את השפעות התרופה על אנשים בריאים.  המחקרים הראו המתילפנידט שיפר את התפקוד הקוגניטיבי בכמה מדדים, בקבוצה של גברים צעירים ובריאים במנוחה, אך לא במדדים אחרים, כגון קשב ורהיטות דיבור. ככל שהמשיכו המבדקים, המתנדבים עשו יותר טעויות בתגובותיהם, אולי עקב האימפולסיביות שמשרה הסם. החוקרים לא מצאו כמעט תועלת קוגניטיבית לגברים זקנים ובריאים. ב-2005 מחקר בסטודנטים גם כן לא הניב תוצאות של שיפור קוגניטיבי.מניעה נוספת לשים את הסם במדפים הוא הפוטנציאל שלו לגרום להפרעות קצב ולהתמכרות.

__________________________________________________________________________________

איך פועלים שניים מן המשפרים?

סמים הנחשבים משפרי קוגניציה, כמו מתילפניאדט ואמפטאמינים משנים את תפקוד השליח העצבי דופמין בסינפסות, שהן הצמתים שבין תאי העצב. איתות דופמין מוגבר עשוי לשפר את הלמידה ע"י מיקוד תשומת הלב במשימה אחת.

• פעילות סינפטית רגילה – בתא עצב המייצר דופאמין מצויות בועיות האוגרות את השליח העצבי. כשתא הקדם-סינפטי הזה משגר את האות, השלפוחיות נפתחות ומשחררות את הדופאמין. חלק ממולקולות השליח העצבי חוצות את המרווח הזעיר שבין תאי העצב, נקשרות לקולטנים שעל תא העצב הפוסט-סינפטי המקבל את האות, מפעילות אותן ובכך שולטות בפעולת הירי של התא שאליו הן נקשרו. שאבות שעל התא המשגר שואבות דופאמין עודף מן המרווח הסינפטי בחזרה אל התא המשגר.

• פעילות סינפטית מוגברת באמצעות סם – אדרל ואמפטמינים אחרים נכנסים לתא העצב הקדם-סינפטי דרך מנגנון השאיבה וגורמים ליציאת דופאמין אל המרווח הסינפטי וכך עולה כמות השליח העצבי הזמינה לפעול על התא הפוסט סינפטי. מתילפנידאט חוסם את הספיגה מחדש של הדופאמין, כלומר יש יותר דופאמין זמין להיקשר לתא עצב הפוסט-סינפטי, מה שמגביר את עוצמת האות ששיגר את העצב הקדם-סינפטי.

__________________________________________________________________________________

ער תמיד

מדעני המוח והרופאים שמחו להופעתו של המודפיניל, סם מגביר ערנות שתופעות הלוואי שלו נראות קלות יותר וכן גם הפוטנציאל שלו לשימוש לרעה. מבדקים איששו כי במנוחה השתפרו גברים בריאים בכמה מדדים נוירו-פסיכולוגיים,  אך התוצאות לא הראו שינוי במדדים אחרים. גם חוקרות אחרות גילו שהסם מביא תועלת מסוימת, אך לא עד כדי כך משמעותית. מעבר לכך, המחקרים לא בדקו השפעות על הקוגניציה בטווח הארוך. בנוסף, הסמים הללו גורמים להשפעות שונות אצל אנשים שונים, לכן לא סביר שבעתיד יוסר הפיקוח ממודפיניל או המתילפנידט. מחקרים עכשוויים מראים כי הסם משפיע על כמה שליחי עצביים,המולקולות המגרות ירי בקבוצות נוירונים מסוימות. המנגנון של הסם עדיין לא ברור, אך לאחרונה גילו כי אחד השליחים העצביים האלה הוא דופאמין. עם זאת, לטענת החוקרים, אין זה מעשי לבלוע מודפיניל כדי להגיע ל-'היי' חזק. אריזה מחדש של סמים מגבירי קוגניציה תניב תועלת שולית בלבד לעומת צריכת אספרסו כפול.

כיום ישנה אופטימיות בדבר דור חדש של תרופות, הנובעת, בחלקה, מהתקדמות במחקר הבסיסי על התהליכים הביוכימיים של יצירת זיכרון. על ידי הבנת הבסיס הזה של הזיכרון, אנו יכולים להתחיל לעבוד על שינוי האופן שבו אנו לומדים וזוכרים. אך תרופות יעילות באמת לזיכרון – עדיין אינן נראות באופק.

טים טאלי, המדען הראשי של הליקון, טוען שהתקשורת מחמיצה את המטרה. המציאות היא שאם יש לך לקות זיכרון שמקשה על חייך, התרופות האלה עשויות לעזור, אבל לכל אחד אחר הן יהיו כנראה מסוכנות מידיי, לדבריו. על אף מילות האזהרה, יצרני תרופות ממשיכים בניסיונות לפתח משפרי קוגניציה למחלת אלצהיימר ומחלות אחרות.

__________________________________________________________________________________

סמים כדי לזכור

חוקרים רבים התייגעו – במקרה אחד כמעט 20 שנה – בחיפוש אחר סמים המשפרים את הקוגניציה על ידי פעולה על מולקולות המעורבות בזיכרון לטווח ארוך. מדעני מוח משערים שזיכרון לטווח ארוך כרוך בהיקשרות של השליח העצבי גלוטמאט לשני סוג קולטנים על אי עצב מקבלים. לאחר שקולטן AMPA נקשר, הוא גורם לקולטן הקשור האחר – מסוג NMDA – לפתוח תעלה שדרכה נכנסים יוני סידן. הסידן מתחיל שרשרשת איתות המשפעלת את המולקולה cAMP וזו, בתורה, מפעילה מולקולות אחרות שנודדות אל גרעין התא ומפעילות את החלבון CREB, אשר פועל על הדנ"א באופן המעורר סינתזה של חלבונים, ואלה חוזרים אל סינפסה ומחזקים את קשר האיתות בין תא העצב המשחרר גלוטמאט לתא עצב הקולט גלוטמאט. סמים המשפרים את יעילות התהליך – אם על ידי הגברת האיתות באמצעות קולטני AMPA ואם על ידי הארכת משך הפעולה של cAMP –  -  כבר עברו כמה ניסויים קליניים.

__________________________________________________________________________________

עם הפנים אל השוק

החומרים הראשונים שיגיעו לשוק לטיפול בשיטיון  ובהפרעות קונגטיביות אחרות לא יגיעו, כנראה, מהבנה מעמיקה של התפקוד העצבי. הם עשויים לבוא מתגלית מקרית שתרכובת שאושרה לתכלית אחרת משפיעה ג על הקוגניציה. באופן דומה, תרופות חדשות עשויות להופיע מכיוון שסוכנויות הפיקוח מאפשרות הרחבה של השימושים במותרים לתרופה שכבר ידוע כי יש לה השפעה קוגניטיבית. הדחף לשפר את הקוגניציה – אם כדי להעצים את המיקוד המנטלי, ואם כדי לסייע בזכירת מספר טלפון של חבר – עשוי להתגלות כמפתה כל כך ליצרנים ולצרכנים גם יחד, עד שהוא עלול להשכיח את הסיכונים הבלתי נמנעים של התעסקות במעגלים העצביים המקנים לנו את תחושת העצמי הבסיסית שלנו.

דעה אישית:

כרגיל, מאמרי השער של גיליונות SA  לא מאכזבים. המאמר משלב בו פילוסופיה ונוירולוגיה, מתעסק בחזית המחקר המדעי, הדיון הפילוסופי והחברתי בנושא השבחת המוח. לדעתי, אנו עוד רחוקים הרבה מכפי שזה נראה מהבנת מנגנוני הזיכרון והחשיבה של המוח, וכל עוד אין אנו מבינים את המנגנונים הללו – לא נראה לי שנוכל לשנות אותם בצורה משמעותית כך שנקבל תוצאות חיוביות ונטולות תופעות לוואי קשות. עם זאת, כאשר נגיע להבנה וניצור תרופות או מכשירים אשר ישפרו את הקוגניציה שלנו באופן משמעותי – הדבר יהיה בעייתי.  מה אם בטווח הארוך לתרופות תהיה השפעה בלתי הפיכה כזאת או אחרת על המוח שלנו? תחומים שכאלו הם כה עדינים וכה מורכבים, שיהיה זה כמעט פתטי להאמין שאנו יכולים להתעסק במעגלים העצביים שבמוחנו, אותם אנו עוד לא מבינים כיום עם כל הקדמה חסרת הפרופורציות שלנו, ולא לגרום לתופעות לוואי כאלו או אחרות במוח שלנו, הן בטווח הארוך והן בטווח הקצר, ומעבר לכך – העובדה שאנשים שונים מושפעים שונה מהתרופות הללו רק מגבירה את החששות משיווק חופשי של תרופות שכאלו.

ובמישור שונה – בעיה אחרת לדוגמא שיכולה להיגרר מכך היא אפליה, שכן אלו אשר יוכלו להרשות לעצמם ליטול את התרופות (או לחלופין אלו שהתרופות ישפיעו עליהן טוב יותר) יצליחו טוב יותר ויזכו ליתרון לא כל כך הוגן על אחרים, בבקשה להתקבל לאוניברסיטה, למשל, או בעבודה – יזכו לקידום עקב הפעילות שלהם, שהושגה בזכות התרופות הללו. אלו הן בעיות על קצה המזלג, אין לי ספק שבתחום הביו-אתיקה צצות עוד אינספור בעיות הנידונות ללא הרף. לסיכום רק אומר – התשוקה העצומה להשגת תפקוד שכלי גבוה יותר, אשר כבר מתבטאת בחברות תרופות שאפתניות ששואפות כמה שיותר מהר להוציא תרופות שכאלו למדפים, עשויה לעלות לנו ביותר, הן עקב הסכנה שבהתעסקות עם דברים כה מורכבים שקשורים למוח שלנו,והן עקב חוסר הבנה – שכן ככל הנראה, תרופות שכאלו ככל הנראה יצאו לא מתוך הבנה עמוקה של המוח ומנגנון הפעולה שלו, אלא בגלל שזה פשוט 'עובד'.